עב"ל 21292-06-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור ולקיים את פסק דינו הקודם של בית הדין האזורי. המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לאירוע מיוחד של לחץ נפשי במקום העבודה, אשר יכול להצדיק הכרה בסוכרת כפגיעה בעבודה. פסק דינו של בית הדין האזורי היה יסודי ומנומק היטב, והתמקד בהיעדר ראיות התומכות בטענות המערער. האירוע המיוחד הנטען, שבמרכזו ישיבה שנויה במחלוקת שבה הותקף ונעלב המערער, לא נחשב להצדקה מספקת להתערב בממצאים העובדתיים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הלחצים והמתחים שתיארה המערערת לא היוו אירוע מיוחד יחיד אלא מצב מתמשך של מתח נפשי, שאין בו די כדי לזכות בפיצוי. גרסתו הסובייקטיבית של המערער, אף שנשקלה, לא הייתה מספיקה כשלעצמה ונדרשו ראיות אובייקטיביות כדי לתמוך בה. גם המסמכים הרפואיים משנת 2007 לא ביססו את טענות המערערת, שכן לא הוזכרו בהם לחץ נפשי כלשהו הקשור לאירוע במקום העבודה. ללא ראיות משכנעות, לא נותרה לבית המשפט ברירה אלא לצדד בפסק דינו של בית הדין האזורי. החלטה זו התקבלה פה אחד, והערעור נדחה ללא צו להוצאות.