ע"א 5272/15

תקציר

סלע המחלוקת במקרה זה נסוב סביב השיטה הראויה לחישוב ההכנסה החייבת לה זכאית המערערת, חברת טכנולוגיה, בשנות המס נשוא הערעור. לגופו של עניין, הוויכוח נסוב בשאלה האם לתעדף חישוב חד-שלבי באמצעות יחס מחזור, כפי שהעדיפה המערערת, או חישוב דו-שלבי הכולל יחס מחזור ואחריו יחס נכסים, כפי שטען המשיב. הדיון עוסק גם בתוקפה של תעודת ניטרול שבידי המערערת, אשר עשויה להשפיע על הטבות המס המגיעות לה בשנות המס הרלוונטיות. פרשנותו של בית המשפט למסמכים הרלוונטיים, לרבות חוק העידוד, אישורי מרכז ההשקעות ומצגי החברה, תומכת בעמדת המשיב. מלשון האישורים ומטרתם עולה כי יש לייחס את הטבות המס אך ורק לפעילות הייצור של החברה בדימונה. שיטת חישוב דו-שלבית מגשימה כוונה זו בצורה הטובה ביותר. זאת ועוד, אי עמידתה של החברה בהתחייבויותיה על פי הסכמים קודמים, לרבות המכתב המתגלגל והסכם הפשרה, מחלישה את טענתה. באשר לתעודת הנטרול, דוחה בית המשפט את טענות המערער. האישור אינו תקף משום שהוא מתייחס לתוכנית שגויה וכולל נכסים יצרניים, בניגוד לדרישות לנטרול. גם טענות המערערת, הנשענות על אישור נטרול קודם ומערערות על תוקפו של מכתב השעיה, אינן צלחות. לסיכום, בית המשפט קובע כי גישת חישוב דו-שלבית, הכוללת יחס מחזור ואחריו יחס נכסים, היא השיטה המתאימה לחישוב הכנסתה החייבת של החברה. בנוסף, תעודת הנטרול של המערער אינה תקפה. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עורך דין, בסך 80,000 ₪.