ע"פ 10723/04

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור בתיק פלילי, בו ביצע המערער עבירות מין בבתו החורגת במשך מספר שנים. השאלה המרכזית הייתה האם יש להחיל רטרואקטיבית שינוי בסיווג ובענישה של עבירות אלה, שאירע לאחר ביצוע המעשים. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת נאור, קבעה כי החלה רטרואקטיבית של החוקים המתוקנים תהיה בלתי חוקית לפי סעיף 3 לחוק העונשין, הקובע כי אין להחיל עונשים רטרואקטיבית. זאת משום שהגורם הקובע לאחריות פלילית ולענישה הוא מועד ביצוע העבירה. לכן, יש להחיל את הדינים הישנים, לרבות תקופת ההתיישנות, במקרה זה. עוד הדגישה השופטת נאור כי תכלית החקיקה המתוקנת, ששינתה את סיווגן וענישתן של העבירות, אינה להחילה אותן רטרואקטיבית. בנוסף, מתן תוקף רטרואקטיבי לשינויים במשפט הפלילי עלול לפגוע בעקרון החוקיות, שכן הוא עשוי להשפיע על שיקוליו של העבריין בעת ביצוע העבירה. עם זאת, יש חריג לכלל זה: אם הנורמה החדשה חלה באופן פעיל, ניתן להחיל אותה גם על עבירות עבר. בפרשת סצ'י, למשל, הוחל שינוי בסיווג העבירות על תיקי העבר משום שלא שינה בדיעבד את הנורמה הפלילית. אך במקרה הנוכחי, התיקונים השפיעו על הענישה ובכך על סיווג העבירה, שיש בו אלמנט של רטרוספקטיביות. משכך, החליט הרוב כי יש לזכות את המערער מהאישומים הנוגעים לעבירות שבוצעו בין השנים 1986-1988 בשל התיישנות. השופטת נאור התייחסה גם היא לערעור על גזר הדין, הכירה בחומרת פשעיו של המערער אך בסופו של דבר החליטה כי מאחר שחלק מהעבירות התיישנו, יש להפחית את העונש לשמונה שנות מאסר בשל הזיכוי החלקי. השופט ג'ובראן והשופטת חיות הסכימו עם דעת הרוב.