בג"צ 1208/24

תקציר

השופט ד' מינץ דחה את העתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול, שדחה בעבר בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בירושלים. העותרת, שהתגרשה מבן זוגה לשעבר וחלקה חמישה ילדים, האשימה את האב בהתעללות מינית בבנותיהם, מה שהוביל לסירובם לקיים עמו קשר. האב הכחיש טענות אלה, וייחס את סירוב הבנות ללחץ מצד העותר. בית המשפט המחוזי לא מצא ראיות ברורות להתעללות וקבע כי לא ניתן לחייב את האב במזונות ילדים בנסיבות העניין. במקום זאת, היא פעלה בהתאם להמלצות הרווחה להערכה פסיכו-דיאגנוסטית של הקטינים ומינתה מטפל שיבחן את חידוש הקשר עם האב. העותר ערער על החלטות אלה, בטענה כי פטור האב ממזונות אינו מידתי וערער על סמכותו ונימוקיו של בית המשפט. עם זאת, השופט מינץ ציין כי הפיטורים מבוססים על החוק הישראלי, המאפשר הפחתה או שלילת מזונות של ילד "סרבן". הוא קבע כי אין עילה מספקת להתערב בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, והדגיש כי התערבות מוצדקת רק במקרים קיצוניים של ניצול לרעה של סמכות או הפרת הצדק הטבעי. גם דרישת העותר לשימוע מלא נדחתה משום שהחלטות בכתב ללא שימוע מותרות על פי הדין הפרוצדורלי. בסופו של דבר, ההחלטה סווגה כהחלטת ביניים, מוגבלת בהיקפה להתערבות, ונועדה לרפא ולהעריך את הדינמיקה המשפחתית, לרבות חידוש אפשרי של הקשר בין הבנות לאביהן וכל תביעה עתידית למזונות.