ת"א 45398-10-05

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בבקשה למחיקת מסמך, נספח א', שצורף לכתב תביעה, ובתגובה ותגובה שכנגד שהוגשה לאחר מכן לבקשה זו. השופט פותח בפירוט תקנות סדר הדין האזרחי הרלוונטיות: תקנה 71(א) נוגעת לעובדות המהותיות המובאות בתובענה או בהגנה, ואילו תקנה 75(ב) קובעת כי יש להציג או לצרף לכתבי הטענות את תוכנו של כל מסמך רלוונטי מהותית למשפט. תקנות אלה נראות, בתחילה, כסותרות. עם זאת, לדברי המלומד זוסמן, אין סתירה, שכן תקנה 71(א) מתייחסת למסמכים המשמשים כראיות בלבד. הפסיקה אף מבחינה בין מסמכים שהם חלק בלתי נפרד מתביעה לבין מסמכים המשמשים כראיות בלבד. אם מסמך נמצא חיוני לתביעה ולא צורף, הנתבע יכול לטעון למחיקה או תיקון של כתב התביעה. בדרך כלל, בית המשפט היה מסווג כעת את המסמך השנוי במחלוקת. עם זאת, מאחר שהנאשם הטיל ספק גם בקבילות נספח א' כראיה, השופט קובע כי יש להתייחס תחילה לסוגיה זו. השופט מפנה לפסק דין קודם (מיכאל עצמון ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ) הקובע הליך דו-שלבי: ראשית, יש לבחון את קבילות הראיות, ולאחר מכן לבחון האם ניתן לצרף את המסמך לכתב התביעה. אם הראיות אינן קבילות, אין צורך לשקול את הצעד השני. לאחר מכן פונה השופט לסעיף 42א לפקודת הראיות, שעניינו קבילות ממצאים ומסקנות ממשפט פלילי כראיה במשפט אזרחי. כדי שראיה זו תהיה קבילה, על הנאשם במשפט האזרחי להיות מי שאחריותו נובעת מאחריותו של הנידון במשפט הפלילי. התובעים טוענים כי הנתבע נופל לקטגוריה זו. עם זאת, השופט, בשים לב לנזק הפוטנציאלי לנאשם, שלא היה צד להליך הפלילי, מסרב לפרש את הפקודה באופן כה רחב. בנוסף, השופט מקבל את טענת הנאשם כי לפי סעיף 42א(ב)(2) לפקודת הראיות, "הממצאים והמסקנות" בגזר הדין הפלילי אינם קבילים כראיה להבדיל מהכרעת הדין עצמה. משכך, פוסק השופט לטובת הנתבע ונעתר לבקשה למחוק את נספח א' מכתב התביעה. כמו כן, התובעים נדרשים לפצות את הנתבע בגין הוצאותיהם המשפטיות בקשר לבקשה זו. החלטה זו מועברת לשני הצדדים באמצעות דואר רשום ופקסימיליה.