ת"פ 36967-08-13

תקציר

הנאשם הואשם בארבעה סעיפים של הצתה בגין הצתת ארבעה פחי אשפה במושב בית שקמה. אחד הפחים היה צמוד לארון חשמל, שנגרם לו נזק בשווי של עד 20 אלף שקל. בעוד הנאשם הודה בהצתת הפח הסמוך לחוות 604, הוא הכחיש כל מעורבות בשלוש השריפות האחרות. התביעה טענה כי כל השריפות היו קשורות ויש לייחס אותן לנאשם, בהתבסס על ראיות נסיבתיות לרבות הקרבה בזמן ובמקום והדמיון בשיטה. ההגנה טענה כי הנאשם לא היה מעורב בשריפות האחרות, וכי סביר להניח שהן הוצתו על ידי נערים אחרים שנכחו באזור באותה עת. השופט בחן ביסודיות את הראיות והעדויות שהוצגו בבית המשפט. צילומי מצלמות האבטחה אישרו את הודאתו של הנאשם בנוגע לשריפה סמוך לחוות 604, בעוד עדותו על האירועים שהובילו לשריפה זו הייתה מבלבלת וסותרת. השופט שקל גם את הראיות הנסיבתיות, לרבות גילוי גפרור שרוף על גופו של הנאשם וקרבת השריפות בזמן ובמקום. בסופו של דבר קבע השופט כי אף שהראיות הנסיבתיות מצביעות על קשר בין כל השריפות, ניתן למצוא הסבר חלופי. המניע לשריפות יכול היה להיות שובבות נעורים, כאשר כל שריפה הייתה מעשה חיקוי אינדיבידואלי נועז ולא מבצע משותף. השופט מצא כי ניתן להסביר את שקריו והתנהגותו המפלילה של הנאשם בכך שלא רצה להפליל את חבריו, או בתחושת אחריות לשריפות האחרות שהיה עד להן. לסיכום, זיכה השופט את הנאשם משלוש השריפות בהן לא הודה, אך הרשיע אותו בהצתה סמוך לחוות 604, על סמך הודאתו וצילומי מצלמות האבטחה. פסק הדין ניתן בנוכחות הנתבע ובא כוחו, כאשר התאריך המדויק הוא 06/03/2014.