ע"פ 5049/23

תקציר

במקרה זה החליט ערכאת הערעור להתערב בעונש שהוטל על משיב בשל חריגה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת. המשיב ביצע שורה של עבירות חמורות, לרבות התפרעויות, אלימות נגד כוחות הביטחון ותקיפות על רקע לאומני. העבירות כללו יידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה וירי זיקוקים לעבר כוחות הביטחון, בעיקר באזורים רגישים כמו הר הבית במהלך חודש הרמדאן. חרף גילו הצעיר של המשיב, מצא בית המשפט צורך בהרתעה מחמירה, תוך הדגשת העבירות החוזרות ונשנות של המשיב והיעדר חרטה, כפי שציין שירות המבחן. בית המשפט דחה את הטענות לפיהן המשיב הושפע מחברה רעה, והדגיש את הצורך בהגנה חברתית ובענישה מחמירה בגין מעשים אלימים מסוג זה. למרות שהעבירות לא היו קשורות ישירות לחוק המאבק בטרור, מעשים דומים חייבו תגובה ענישה חריפה. בית המשפט קבע כי שלום הציבור והרתעתו גוברים על הנסיבות האישיות, ולפיכך הציע להגדיל את עונש המאסר של המשיב ל-46 חודשים כדי לשקף את חומרת מעשיו, תוך שמירה על מרכיבים אחרים של העונש. ההחלטה התקבלה פה אחד, תוך הדגשת חשיבות הרתעת התנהגות כזו למניעת אירועים עתידיים.