בג"צ 282/88

תקציר

בג"ץ דן בעתירה נגד צו גירוש שהוציא שר הפנים הישראלי נגד עותר ששהה בישראל ללא היתר תקף. העותר, במקור מירושלים, עזב את ישראל לאחר מלחמת ששת הימים לטובת לימודים אקדמיים בארצות הברית, שם קיבל בסופו של דבר אזרחות אמריקאית ונישא לאזרחית אמריקאית. למרות שביקר בישראל מספר פעמים באמצעות אשרות תייר, בקשותיו האחרונות לאשרת שהייה נדחו. לטענתו, כתושב מזרח ירושלים הוא מחזיק ב"מעין אזרחות" המקנה לו מעמד תושבות מיוחד שאין לבטלו. עם זאת, בג"ץ קבע כי עם החלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים לאחר 1967, ניתנו לתושבים, כולל העותר, היתרים הדומים לתושבות קבע על פי החוק הישראלי. בית המשפט מצא כי מעמד זה עשוי לפקוע אם התושבים ישתקעו בחו"ל, כפי שמעידה תושבותו המורחבת של העותר בארה"ב ואזרחותו. בנוסף, הואשם העותר בפעילות מדינית נגד שליטתה של ישראל באזורים מסוימים, ששר הפנים ראה בה פגיעה בביטחון ובסדר הציבורי, והצדיקה את הגירוש. בית המשפט קבע כי מעשיו של השר היו בגדר החוק, נוכח שהותו הבלתי חוקית של העותר ופעילותו נגד האינטרסים של ישראל. משכך, נדחתה העתירה, המאשרת את סילוק ודחיית הטענות בדבר שיקול דעת או אפליה פסולים של השרים.