בג"צ 4869/20

תקציר

העתירה עוסקת בשמורת הטבע נחל פרת, שם גוברת הסוגיה של רעיית צאן בלתי חוקית הגורמת נזק למרחב המוגן. העותרים ביקשו כי בית המשפט יורה לרשויות הרלוונטיות לפעול נגד הרעייה הבלתי חוקית, להפעיל פיילוט ולהוציא צו ביניים נגד משיב ספציפי. המשיבים, הכוללים את מדינת ישראל ואת רשות הטבע והגנים הלאומיים, טענו כי הרועים פעלו במסגרת עקרון הסטטוס קוו, ולכן מעשיהם חוקיים. עוד ציינו כי סקר אקולוגי הבוחן את השפעות הרעייה על השמורה נערך ונמצא בשלביו הסופיים. במהלך הדיונים התברר לבית המשפט כי המשיבים לא הנפיקו היתרים כלשהם לרעייה בשמורה, והדו"ח המקדמי שצורף לטענת המשיבים לא הביא למסקנה ברורה באשר להשפעת הרעייה על המערכת האקולוגית. בית המשפט נתן למשיבים שהות להגיש דו"ח סופי, שהכיר בהשפעות החיוביות של רעייה מבוקרת על המערכת האקולוגית של השמורה והציע תוכנית לניהול המרעה. העותרים טענו כי אין באפשרותם של המשיבים לבחון את העלויות האקולוגיות של השימוש בשמורה וביקשו הפסקה מוחלטת של הרעייה עד לכניסתם הסכמות. עם זאת, בית המשפט החליט לדחות את העתירה, שכן הוא מצא כי יש לתת למשיבים הזדמנות ליישם את תכנית המרעה ולהסדיר את רעיית הצאן תוך הידברות עם הרועים. בית המשפט הדגיש את השיהוי הבלתי סביר מצד המשיבים, אך הכיר בעבודה שנעשתה מאז הוגשה העתירה. המשיבים חויבו לכסות את הוצאות העותרים.