בג"צ 491/86

תקציר

חוק הרשויות המקומיות משנת 1975 קובע כי בכל שנת כספים יעביר אוצר המדינה אחוז מסוים מסך הכנסות המדינה ממסים לרשויות המקומיות. החוק גם מסמיך את שר הפנים לחלק כספים אלה בין הרשויות המקומיות בהתאם לתקנות שאישרה ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. תקנות הרשויות המקומיות משנת 1986 קבעו את נוסחת החלוקה לשנת הכספים 1986, תוך שינוי השיטה הקודמת. 18 רשויות מקומיות עתרו לבג"ץ בטענה כי התקנות החדשות חרגו מסמכותו של השר ואינן סבירות. העתירה ערערה גם על חלוקת ההכנסות ממס שבח וממס רכישה, אותן מחלק שר האוצר בין הרשויות המקומיות על בסיס סעיף 9א לחוק מס שבח מקרקעין. העותרים טענו כי הוראת שר הפנים, שהוצאה מכוח חוק התקציב לשנת 1986, חרגה מתכלית החוק העיקרי ואינה סבירה. בג"ץ קבע כי יש לקיים חקיקת משנה במידת האפשר, ועל בתי המשפט לברר את כוונת המחוקק, להגן על חירויות הפרט ולוודא שתכלית החקיקה מתיישבת עם החוק העיקרי. גם חקיקת משנה צריכה להיות סבירה, להתפרסם רשמית אם היא קובעת נורמות משפטיות כלליות, ולהפעיל את הסמכות שהוענקה. באשר לחוק הארנונה, קבע בית המשפט כי תקנות השר מוסמכות וסבירות, שכן הן מבוססות על סולם אובייקטיבי ואחיד לטובת אזורים מועדפים פחות. לעניין מס רווחי הון קבע בית המשפט כי חוק התקציב הוא דבר חקיקה לגיטימי, והוראת השר מצויה בגדר הסמכות המוקנית בסעיף 8. יתר על כן, הצו היה סביר, ואי פרסומו לא פסל אותו, שכן הוא פורסם בסופו של דבר. לפיכך נדחו העתירות, והעותרים חויבו לשלם 3,000 ₪ הוצאות משפט של המשיבים.