עמ"נ 8118-11-16

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הפיצויים המגיעים לקיבוץ געש וסכום שנבעה מאישור תכנית מתאר ארצית 21/3, אשר עיכבה את אישורה של תכנית חש/11/8 שהייתה מיטיבה עם המערערים. התוכנית, חש/11/8, ביקשה לשנות את ייעודם של כ-19 דונם מאדמותיהם המשותפים מחקלאות למסחר. אישורה של התכנית הפוגעת, תמ"א 21/3, הביא לאובדן הפוטנציאל התכנוני של מקרקעי העוררים, המזכה אותם בפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. השאלה המרכזית שהופנתה בפסק הדין הייתה כיצד מחשבים את הפיצוי בגין הפסד זה. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן בשנת 2020, הורה לבית המשפט לעניינים מנהליים לערוך בחינה משלימה של אופן הערכת הנזק הנגרם מאובדן הפוטנציאל התכנוני, לאור הקריטריונים שנקבעו בפסיקה קודמת, דליה דליה. בפסק הדין האחרון נקבע כי בעת הערכת שווי קרקע שנפגעה מתכנית, ראוי להביא בחשבון פוטנציאל תכנוני, ובלבד שהוא מבוסס על פעולות תכנוניות קונקרטיות. במקרה של קיבוץ געש וסקום, בתי המשפט מצאו כי קיימת תוכנית קונקרטית, חש/11/8, שיצרה סיכוי ממשי לשינוי ייעוד. לפיכך, פסק הדין הקודם, שהורה לשמאי המכריע לחשב את שווי הנזק כהפרש בין שווי הקרקע בעלת הפוטנציאל הקונקרטי לבין שווי הפוטנציאל הכללי, היה ראוי ולא ישונה. הסיבה לכך היא שהפוטנציאל הכללי לשינוי ייעוד נעלם כאשר נוצר פוטנציאל קונקרטי לשינוי ייעוד. עוד הודגש בפסק הדין כי הפוטנציאל אינו היררכי, ופוטנציאלים כלליים וקונקרטיים כאחד מבוססים על גורמים שונים. ככלל, פסק הדין שמר על הוראות פסק הדין הקודם בנוגע לחישוב הפיצויים, ומצא כי הן עולות בקנה אחד עם תקדימים משפטיים רלוונטיים.