בב"נ 4797-02-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לחוקיותו של צו הריסה מנהלי נגד תוספת לבניין. המחלוקת המרכזית היא האם התוספת מהווה בנייה בלתי מורשית שבוצעה לאחרונה או שמדובר למעשה במבנה ישן שעבר שיפוץ. לטענת המבקשת, שבקשתה לביטול ההזמנה התקבלה, התוספת נבנתה בשנים 2016-2017 ואוכלסה בעבר, כאשר עבודות שיפוץ נרחבות החלו בשנת 2020 לקראת המעבר המיועד של המבקש. העבודות נמשכו כאשר מפקח הבנייה ביקר באתר. בתוך כך, טען המשיב כי מדובר בבנייה בלתי מורשית שבוצעה לאחרונה. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות, וקיבל את גרסתו של המבקש לאירועים. נקבע כי התוספת קיימת משנת 2017 ואוכלסה בחלקה עד שנת 2020, אז החלה המבקשת בשיפוצים. בית המשפט מצא כי בתצהירו של מפקח הבנייה שהוגש לנותן הצו נפל פגם משמעותי בכך שלא הזכיר את המעטפת החיצונית הקיימת של התוספת, דבר היוצר רושם של בנייה עדכנית. טעות עובדתית זו, קבע בית המשפט, מהווה פגם פרוצדורלי חמור, שכן היא עשויה להשפיע על ההחלטה להוציא את צו ההריסה. יתר על כן, תוך שהוא מכיר בכך שעבודות השיפוץ של המבקש אכן לא אושרו, קבע בית המשפט כי נסיבה זו אינה משנה את התוצאה, נוכח הטעות העובדתית. כתוצאה מכך הורה בית המשפט על ביטול צו ההריסה המנהלי, בנימוק של אי-הצגת מידע חיוני למקבל ההחלטה, שסביר להניח שהיה משנה את התוצאה. פסק הדין הדגיש את חשיבותן של מצגים עובדתיים מדויקים ומלאים בהליכים מנהליים, במיוחד בנושאים בעלי השלכות משמעותיות, כגון צווי הריסה.