בש"פ 4495/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין פרסום שמו של נאשם. הבקשה הוגשה על ידי רופא שהוגש נגדו כתב אישום בגין מעשה מגונה במטופלת. המבקש ביקש לקיים צו איסור פרסום על פרסום שמו, שהוצא במהלך הליך המעצר. בעוד שבית משפט השלום נעתר תחילה לבקשת המבקש, על החלטה זו ערער המשיב ובית המשפט המחוזי פסק לטובתם והתיר את פרסום שמו של המבקש. לאחר מכן פנה המבקש לערכאה הגבוהה יותר, וביקש רשות ערעור על החלטה זו. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה, גם מבלי להידרש לתגובת המשיב. החלטה זו התקבלה על בסיס עקרון פומביות הדיונים, הקובע כי ככלל יש לפרסם את שמות הנאשמים, למעט חריגים המפורשים בצמצום. השופט קבע כי המבקש לא הוכיח די הצורך כי פרסום שמו יגרום נזק מעבר לזה שכל הנאשמים בפלילים חווים מטבעם, וכי הראיות שהוצגו אינן מצדיקות את קיום צו איסור הפרסום. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי הנמקתו של בית משפט השלום, שהתמקדה בחוזק הראיות, הייתה פגומה ומנוגדת להליך המשפטי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסק הדין הקודם שהתיר את פרסום שמו של המבקש עמד בעינו.