תלה"מ 18423-06-20

תקציר

התובע, שהיה בעל דירה, טען כי הסכם גירושין שחתם עם הנתבעת, אשתו, נועד למראית עין בלבד ויש לבטלו. לדבריו, שני הצדדים הסכימו להונות את בית הדין הרבני, אליו הציגו את ההסכם לאישור, בדבר כוונותיהם האמיתיות. הנתבע הכחיש את הטענה. בית המשפט קבע כי טענת התובע אינה לגיטימית. התובע אכן הוליך שולל את בית המשפט בכך שהציג טענת שווא, שאינה מתקבלת על הדעת. יתרה מכך, התביעה הוגשה באיחור של למעלה משלוש שנים לאחר שהנתבעת הכחישה את ההסכם הנטען בניגוד לטענת התובעת. התובע לא סיפק כל הסבר סביר לעיכוב זה, למרות שהיו לו מספר הזדמנויות לפעול מוקדם יותר. בנוסף, התנהלותו של התובע במהלך המשפט עוררה חשד, שכן הוא הציג עובדות לא ברורות ולא זימן עדים רלוונטיים, מה שיצר הנחה כי עדותו אינה אמתית. חוסר תום הלב של התובע, יחד עם השיהוי בנקיטת הפעולה, הביאו את בית המשפט לדחות את תביעתו לסעד הצהרתי. השופט פסק לטובת הנתבע, אישר את תוקפו של הסכם הגירושין, והורה לדחות את תביעת התובעת.