ע"א 1036/08

תקציר

ערעור זה מתייחס לשומת השבחה של נכס מקרקעין בקריית אונו, בעקבות תכנית השבחה. למערערים, חיים, אורנה ודב קרן, יש זכות חכירה דורית בנכס הנדון. בשנים 1988 ו-1991 אומצו תכניות השבחה תמ"א 200 ותמ"א 200א', והוטלו על המערערים היטל השבחה. שמאי מכריע נבחר להעריך את היטל ההשבחה, ובשנת 1996 הוציא שומה. המערערים ערערו על שומה זו לבית משפט השלום בתל אביב, ובעקבותיו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בדבר אחוז הבנייה שיש לשקול לפני תכנית ההשבחה. בית המשפט המחוזי קבע בשנת 1999 כי אחוז הבנייה המותר הוא 35%, והחזיר את השומה לשמאי המכריע. פסיקה זו הייתה חד משמעית. השמאי המכריע הוציא שומה מעודכנת, עליה ערערו המערערים שוב לבית משפט השלום בתל אביב, הפעם בטענה שהשמאי שגה בהערכת שווי הנכס לפני תכנית ההשבחה. בית משפט השלום דחה את טענותיהם, מה שהוביל לערעור נוסף, הפעם לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והסכים עם הערכאה הנמוכה יותר כי ממצאיו העובדתיים של השמאי המכריע מצויים בסמכותו הבלעדית. עוד הבהיר בית המשפט כי השומה המעודכנת של השמאי אכן פעלה בהתאם להנחיותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי, וכי המערערים הסתפקו בהעלאת טענות עובדתיות. הערעור הנוכחי לבית המשפט המחוזי, על החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, מתייחס לשומה המעודכנת ומבקש לערער על היבטים שונים שלה, לרבות הערכת שווי החצר, היקף הבנייה ושווי הבניין הישן על הנכס. עם זאת, בית המשפט דוחה את הערעור, ומסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי ממצאיו העובדתיים של השמאי המכריע אינם שפיטים. בית המשפט מדגיש את אופיין המכריע של קביעותיהם של בתי המשפט הקודמים באשר לאחוז הבנייה המותר, ומוצא כי המערערים בסך הכל מנסים להתדיין מחדש בסוגיות אלה. לבסוף, בית המשפט מורה למערערים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, תוך שהוא מציין את התמשכות ההתדיינות המשפטית, שנמשכה למעלה משני עשורים.