דב"ע נא/3 - 1

תקציר

במקרה דנן, רואה חשבון (המערער) הגיש תביעה נגד מעסיקו (המשיב) בגין שכר שלא שולם, הוצאות נסיעה ופיצויים שכותרתם "פיצויי הלנה" לתקופה מסוימת בשנת 1985. המעסיק ערער על קיומם של יחסי עבודה אך תבע מנגד נזקים שנגרמו עקב הנהלת החשבונות הרשלנית לכאורה של המערערת. בית הדין אישר את יחסי עובד מעביד ופסק למערער חלק משכרו הנתבע אך לא את הוצאות הנסיעה. בית המשפט גם צידד במשיבה בתביעה שכנגד, בקובעו כי עבודתה החשבונאית של המערערת נעשתה באופן בלתי כשיר, וכתוצאה מכך נגרם הפסד כספי למעסיק. משכך, חויבה המערערת לפצות את המעביד בסך 2,200 ₪ בגין העבודה הרשלנית, לאחר ניכוי החוב של המעסיק למערערת, והותירה יתרה בסך 937.40 ₪ בתוספת ריבית. החלטתו של בית משפט קמא להפחית את פיצויי הלנה, הקשורה לאופיו השגוי של הסדר העסקתם, אושרה חרף ערעורו של המערער, כמו גם דחיית תביעתו לדמי נסיעה, שנחשבה לחלק מהסכם שכר כולל. אחריותה של המערערת התבססה על ביצוע רשלני המפר את החובות המשתמעות של מיומנות וזהירות לפי דיני החוזים. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט אושרו, והביאו לדחיית הערעור ולחיוב המערערת בכיסוי הוצאותיו המשפטיות של המשיב.