ו"ע 262/06

תקציר

המערער, ששירת בחיל השריון, ערער על החלטת קצין התגמולים מיולי 2006, לפיה לא נמצא קשר בין שירותו הצבאי לבין מחלת הסוכרת ממנה סבל. המערער טען כי הלחץ והאירועים החריגים שחווה במהלך ניתוח ברמאללה גרמו לו לסוכרת. לחילופין, הוא טען כי אירועים אלה האיצו את התפרצות המחלה. החלטת הממונה על התגמולים התבססה על חוות דעתה של פרופ' עינת, שטענה כי סוכרת מסוג 2 היא מחלה תורשתית שאינה נגרמת על ידי גורמים חיצוניים, ורק השמנה יכולה להוביל להופעתה בשלב מוקדם יותר. המערער הציג בפני הוועדה את חוות דעתו של ד"ר רפופורט, שקבעה כי לחץ נפשי יכול להיות גורם מעורר למחלה. ד"ר רפופורט טען כי קיימת סבירות גבוהה כי הלחץ הנפשי הקשה שחווה המערער גרם להתפרצות המחלה, והוא זכאי לאחוזי נכות לצמיתות. עם זאת, פרופ' עינת, בחוות דעתו המשלימה, סתר את טענותיו של ד"ר רפופורט וקבע כי הספרות הרפואית המקובלת כיום אינה תומכת ברעיון של לחץ נפשי כגורם לסוכרת. ההיבט המשפטי של המקרה נסב סביב השאלה האם קיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין מחלת הסוכרת שלו. בתי משפט מחוזיים שונים נתנו החלטות מנוגדות בעניין זה. בעוד שחלקם זיהו את הקשר האפשרי בין סוכרת מסוג 2 ללחץ הקשור לשירות, אחרים דרשו הוכחה של אסכולה רפואית התומכת בקשר זה. הוועדה הכירה בחומרת האירועים שחווה המערער במהלך שירותו הצבאי. עם זאת, מאחר שלא הייתה הסכמה בין מומחים רפואיים ולא הייתה אסכולה רפואית מוכרת שקבעה קשר בין סוכרת מסוג 2 ללחץ נפשי, הערעור נדחה. הוועדה הציעה לקצין התגמולים לבחון מחדש את הנושא ולספק חוות דעת רפואית רשמית מעודכנת. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, ולא היה צו להוצאות.