תא"ח 32471-12-12

תקציר

בפסק דין זה הוכרע לטובת הנתבע סכסוך על דיירות מוגנת בדירה הממוקמת ברחוב מזא"ה 68 בתל אביב. התובע, בעל הדירה, טען כי אין להכיר בנתבע, בנם של הדיירים המקוריים, כדייר מוגן ולכן עליו לפנות את הדירה ולשלם דמי שימוש. מנגד, טען הנתבע כי הוריו היו דיירים משותפים, שכן הדירה נרכשה מכספם המשותף, וכי לאחר מות אביו הפכה אמו לדייר מקורי. לפיכך, יש להכיר בנתבע, שהתגורר עם אמו בששת החודשים האחרונים לחייה, כדייר מוגן נגזרת לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. השופטת הסכימה עם טענת הנתבעת, והדגישה כי דיני השליחות ועקרון השוויון בין המינים תומכים ברעיון ששני ההורים היו דיירים מקוריים. כתוצאה מכך, הנתבעת, אשר עמדה בדרישות סעיף 20, רכשה מעמד של דיירת מוגנת. השופטת הדגישה גם את שיתוף הפעולה ואת המאמצים המשותפים של הורי הנתבע להשיג את הדירה, מה שתמך אף הוא בהחלטה. על אף המגמה הכללית של פרשנות דיני הגנת הדייר בצמצום, נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה מצדיקות הכרה במעמד הדייר המוגן של הנתבעת. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 5,000 ₪.