עת"א 19865-06-24

תקציר

העותר, המרצה עונש של 15 שנות מאסר בגין חטיפה ושוד בכוח, ביקש להשתתף בטיפולים טיפוליים הניתנים על ידי שירות בתי הסוהר. על החלטת שב"ס שלא לשלבו בהליך טיפולי הוגש ערעור בעילה של אפליה על רקע מעמדו כתושב הרשות הפלסטינית. בית המשפט לא מצא פגם בשיקוליו של השב"ס, שכללו מתן עדיפות לאזרחים או תושבים ישראלים ולהיעדר מוטיבציה של העותר לשיקום. החקיקה והפסיקה תומכות בהבחנה בין אזרחי ישראל ותושביה לבין מי שאינם אזרחים מבחינת השיקום, והגבול בין טיפול לשיקום אינו ברור. החלטת השב"ס נמצאה סבירה, כאשר בית המשפט ציין את סירובו של העותר בעבר לעסוק בפעילות מתקנת ואת האתגרים הלוגיסטיים בעת מלחמה. העתירה נדחתה והותירה את ההחלטה לשיקול דעתו של שב"ס, למרות שהכיר בכך שסיכוייו של העותר לשחרור מוקדם עלולים להיפגע.