סע"ש 14011-02-15

תקציר

התובע, עובד שעתי במאפייה הנתבעת, תבע תשלומים שונים בעקבות התפטרותו בשנת 2014, שלטענתו נאלצה עקב הרעה בתנאי עבודתו. הוא טען כי החוק הקיבוצי לענף המאפיה חל על העסקתו, וכי הנתבע הפר את זכויותיו הקוגניטיביות והביא אותו להתפטרותו. הנתבעת טענה כי אין מדובר ב"מאפיה" - מונח המתייחס לסוג מסוים של מאפייה - וכי החוק הקיבוצי אינו חל, וממילא התובעת התפטרה ללא הודעה מוקדמת. בית המשפט קבע כי הנתבעת אינה עונה להגדרת "מאפיה", וכי החוק הקיבוצי לענף המאפיה אינו חל. לפיכך, נדחתה טענת התובעת בדבר תחולת המשפט הקיבוצי. עוד קבע בית הדין כי יחסי העבודה של התובע עוגנו בהודעה מוקדמת על תנאי העבודה, וכי טענתו להתפטרות כפויה בשל הפגיעה בזכויותיו לא הייתה משכנעת. לפיכך, תביעתו לפיצויי פיטורים נדחתה. בית המשפט בחן כל אחת מתביעותיו האחרות של התובע - בגין הפרשות לקרן פנסיה, הפרשי שכר, ימי חופשה, דמי הבראה ודמי מחלה - ומצא כי חלקן היו מוצדקות בחלקן, בעוד שאחרות אינן מוצדקות. בסך הכל הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 8,701.06 ₪, בתוך 30 יום, כולל ריבית סטטוטורית החל מיום 1.2.2015. שני הצדדים נשאו בהוצאותיהם המשפטיות.