סע"ש 3842-03-18

תקציר

התובע, רואה חשבון מבקר שמשרתו הייתה קשורה לגודל האוכלוסייה במועצה, תבע את המועצה על כך שלא הגדילה את משרתו ל-80% כנדרש על ידי משרד הפנים, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד שכר ועוגמת נפש. המועצה לא הגישה את האישור הנדרש מהמשרד במועד, דבר שגרם לעיכוב של למעלה משנה. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות לכך שעבד את השעות הנוספות בתקופה זו. בנוסף, התקציב לשנת 2014 לא כלל את תוספת השכר, והתובעת הייתה מודעת לכך. לפיכך, קבעה השופטת כי חוסר המעש של המועצה היה מכוון, אך מאחר שהתובע לא עבד את השעות הנוספות וידע שהתקציב אינו תואם את תוספת שכרו, הוא אינו זכאי להחזר השכר. לגבי הטענה השנייה פסק השופט לטובת המועצה. התובע ביקש להעלות את משרתו ל-100% משכרו של המנכ"ל, דבר שחל בספטמבר 2017. השופט מצא שיהוי של ארבעה חודשים בין האישור לבין ההעלאה בפועל סביר. לגבי התביעה הסופית, השופט פסק לטובת התובע. המועצה לא העלתה את שכרו של התובע ל-90% משכר המנכ"ל כמתחייב מהוראת משרד האוצר. ההנחיה קבעה כי רואי החשבון יוכלו לקבל תוספת זו, ומאחר שחברי סגל בכירים אחרים קיבלו את ההעלאה, היה על התובע לקבל גם כן. עם זאת, ההנחיה לא זיכתה את התובע בתשלום רטרואקטיבי מיוני 2017 ואילך, והוא לא הביא ראיות לכך שבכירים אחרים קיבלו את ההעלאה בתקופה המדוברת (יוני-דצמבר 2017). לאור חוסר שיתוף הפעולה וחוסר תום הלב של המועצה, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 45,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. כמו כן חויבה המועצה לכסות את הוצאות התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.