ת"א 20167-11-12

תקציר

השופטת נועה גרוסמן קובעת כי חיסיון עורך דין-לקוח בין מבקש (נתבע) לבין מר ויין (לקוח) יישאר על כנו, ולכן אינו מאפשר למבקש להציג את המסמכים המבוקשים במסגרת ההליך בבית המשפט. ההחלטה מתבססת על שלוש טענות עיקריות. ראשית, חיסיון עורך דין-לקוח אוכף חיסיון מוחלט, שלבית המשפט אין סמכות להסיר. שנית, מר ויין, שהוא עד במשפט, לא ויתר במפורש ובאופן חוקי על זכותו לחיסיון. שלישית, המשפט אינו מבוסס על תביעה לשכר טרחה מקצועי, ולכן החריג המאפשר הסרת חיסיון עורך דין-לקוח אינו חל במקרה זה. השופט מתייחס גם לעמדת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, התומכת בהחלטה שהתקבלה, ומדגישה את חשיבות השמירה על תקשורת חופשית בין הלקוחות לעורכי דינם. פסק הדין מדגיש את טבעו המוחלט של חיסיון עורך דין-לקוח, ואת הדרכים המוגבלות שבהן ניתן לוותר עליו. מאחר שמר ויין לא ויתר על החיסיון, המבקש אינו רשאי להציג את המסמכים המבוקשים.