גמ"ר 56-03-20

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור נגד הנאשם שהואשם בגרימת מוות ברשלנות ובנהיגה קלה, גרימת חבלה ממשית לאדם ונזק לרכוש. האירוע התרחש כאשר הנאשם, שנהג במשאית, פנה שמאלה בצומת T והתנגש באופנוע שהגיע מהכיוון הנגדי, מה שגרם למותו של הנוסע ולפציעות קשות לנהג. למרות שהתביעה טענה כי הנאשם לא נכנע ונהג ברשלנות, השופט זיכה אותו מחמת ספק סביר. השופט בחן לעומק את הראיות שהציגו הצדדים, לרבות חוות דעת מומחים, עדויות עדים וצילומי וידיאו. נקבע כי האופנוע נסע במהירות כפולה לפחות מהמהירות המותרת, והנאשם טען בעקביות כי בדק תנועה נכנסת ולא ראה את האופנוע. השופט מצא סבירה בהחלטתו של הנאשם לפנות שמאלה, בהתחשב במהירות המותרת ובמרחק האופנוע מהצומת. יתר על כן, השופט הדגיש כי מהירותו המופרזת של האופנוע, שלא ניתן היה לצפות באופן סביר, היוותה גורם מתערב המנתק את הקשר הסיבתי המשפטי בין נהיגתו של הנאשם לבין התאונה. השופט מתח ביקורת על ההתמקדות החד-צדדית של החקירה בתפקידו של הנאשם ועל היעדר בדיקה של התנהגות רוכב האופנוע, וקבע כי היא מגמתית. בסופו של דבר, התביעה לא הצליחה לשכנע את השופט מעבר לספק סביר באשמתו של הנאשם, מה שהוביל לזיכויו.