עת"מ 520/02

תקציר

העותרים, שהם בעלי דירות בבית משותף בירושלים, הגישו עתירה נגד אישור תב"ע ספציפית, שלא הודיעו להם עליה ולכן לא יכלו להתנגד לה. התוכנית הוסיפה לבניין שלוש יחידות דיור וקומות נוספות, וכן העבירה לעירייה כ-150 מ"ר משטח הבית המשותף. העותרים טענו כי היה עליהם לקבל מידע על התכנית, כנדרש במשפט המנהלי ובתקנות הרלוונטיות, וכי אי ביצוע הדבר מהווה פגם יסודי המחייב את ביטול התכנית. המשיבים טענו כי החוק באותה עת לא חייב ליידע את בעלי הדירות, וממילא די בפרסום התכנית בתקשורת. בית המשפט הסכים עם העותרים כי היה מקום ליידע אותם, הן לגבי פרק האיחוד והחלוקה של התכנית והן לגבי התכנית בכללותה. בית המשפט ביסס את פסיקתו על זכות הטיעון, שהיא חלק מכללי הצדק הטבעי, ועל חוות דעת של היועץ המשפטי של ועדת התכנון המקומית, לפיה היה על הוועדה ליידע את בעלי הדירות. בית המשפט קבע כי ועדות התכנון לא פעלו על פי המשפט המנהלי, והורה להחזיר את התכנית לדיון נוסף, תוך שהוא מזמין את העותרים להציג את טענותיהם. בית המשפט אף הורה למשיבים לשלם את הוצאותיהם המשפטיות של העותרים, אך עיקר ההוצאה תישא בוועדות שלא פעלו על פי דין.