בע"מ 5548/14

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת על מקום מגוריהם הרגיל של שני קטינים, שיש לה השלכות על פי אמנת האג בדבר חטיפת ילדים בינלאומית. בתי המשפט להלן קבעו כי מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים אינו בארצות הברית, בניגוד לטענת המבקש. התבקשה רשות ערעור על החלטה זו, לה התנגד המשיב. השאלה העיקרית הייתה האם לקטינים יש מקום מגורים רגיל, ואם כן, האם מדובר בארצות הברית. בית המשפט חזר על כלל הגמישות הפרוצדורלית המופעלת במקרים בהם מעורבים קטינים, אך הבהיר כי אין משמעות הדבר קבלה אוטומטית של בקשות. תחולתה של אמנת האג תלויה במקום מגוריהם הרגיל של הקטינים, שהיא קביעה איכותית ולא כמותית. הרחקה או אי החזרה של ילד נחשבת בלתי חוקית אם היא מפרה זכויות משמורת על פי החוק של מדינת המגורים הרגילה של הילד. המבחן לקביעת מגורים רגילים הוא בחינה עובדתית רחבה, המביאה בחשבון את אומד דעתם של ההורים כחלק מהתמונה העובדתית. במקרה דנן, הממצאים העובדתיים של בתי המשפט להלן, אשר התקבלו, לא תמכו במסקנה כי ארה"ב הייתה מקום מגוריהם הרגיל של הקטינים. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי יש להתמקד במצב בעת החטיפה לכאורה. טענת המבקש כי הקטינים שהו ברציפות במיאמי במשך שלוש שנים נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי למשפחה היה דפוס של מעבר בין מדינות. בית המשפט התייחס גם לשתי נקודות נוספות: היחס בין "מגורים רגילים" לבין "מגורי קבע", והסביר כי הם משרתים מטרות שונות ולא ניתן להשוות אותם באופן אוטומטי. לבסוף, בית המשפט הכיר באפשרות שלקטין לא תהיה תושבות רגילה בנקודת זמן מסוימת, מה שאומר שאמנת האג לא תחול במקרים כאלה. בסיכומו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב בתשלום הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.