בש"א 3809/04

תקציר

המבקשים ביקשו מבית המשפט סעד זמני, בבקשה להורות למשיב לפנות חמישה דונם של חממות שהיו בבעלותם במושב ליל הבדולח. המבקשים והמשיבה חתמו על הסכם שכירות המקנה לאחרון זכות שימוש בחממות למשך שש שנים. עם זאת, טענו המבקשים כי על המשיבה לפנות את המקום עם תום חוזה השכירות. בית המשפט מצא כי המבקשים לא ביססו זכות לכאורה לסעד המבוקש, שכן קיימת עמימות בחוזה השכירות באשר לזהות השוכר והמשכיר. זאת ועוד, מסמך נוסף שגובש בין הצדדים הצביע על הסכמת המבקשים לאפשר את המשך השימוש של המשיב בחממות. המבקשים ניסו לפסול מסמך זה אך לא הצליחו לשכנע את בית המשפט. בית המשפט הדגיש כי סעד זמני אינו עניין של זכות ודורש נסיבות מיוחדות. במקרה דנן, שיהוי המבקשים בעמידה על זכויותיהם ואופי הפיצוי של נזקיהם הפוטנציאליים העיבו על מתן הסעד המבוקש. בנוסף, טענות המבקשים בנוגע להתפתחויות הפוליטיות לא היו רלוונטיות בהליך זה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני, וציין כי המבקשים לא הוכיחו את זכותם לסעד זה. המבקשים חויבו לשלם למשיב 4,000 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות.