ת"א 182/04

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על חלקת אדמה המכונה חלקה 36 בגוש 12127 של הכפר קרע. התובע מבקש לאכוף הסכם מכר מיום 9.6.03 המזכה אותו ברכישת החלקה האמורה מהנתבע השלישי. עם זאת, המקרקעין האמורים הם חלק מהירושה של אחותו המנוחה של הנתבע השני, והנתבעים השני והראשון טוענים כי אחותם כבר העניקה להם במתנה את זכויותיה בחלקה, ומכאן שלנתבע השלישי לא היו זכויות מכירה. התובע, לעומת זאת, מכחיש זאת וטוען כי עסקת המתנה היא זיוף. לחילופין, טוען התובע כי גם אם עסקת המתנה תקפה, הרי שפעל בתום לב בעת שהתקשר בהסכם המכר עם הנתבע השלישי, ולכן יש להעדיף את זכויותיו על פני יתר הנתבעים. השופט מצדד בנתבעים, וקובע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו. ייפוי הכוח עליו חתם המנוח לטובת הנתבעים הראשון והשני תקף ועסקת המכר בין הנתבע השלישי למנוח מבוטלת. יתר על כן, גם טענת התובע כי פעל בתום לב נדחית, והשופט קובע כי זכויות הנתבעים הראשון והשני עדיפות על אלה של התובע. השופט מציין גם נסיבות מחשידות סביב המקרה ומסרב לפסוק הוצאות לתובע למרות שדחה את התביעה. צו המניעה על המגרש מוסר, והפיקדון/ערבות של התובע תוחזר לו.