רע"א 9209/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור לפינוי דייר מוגן. המבקשים, שהם יורשיה החוקיים של דירה בירושלים, ביקשו לפנות את המשיב, גרושה מעוטת הכנסה שהיא הדייר המוגן של הדירה, בגין אי תשלום דמי שכירות וביצוע שינויים בחוזה ללא הסכמה. בעוד שבית משפט השלום פסק תחילה לטובת המבקשים, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה ומנע את פינויה תוך שהוא מסתמך על הוראת הסעד ההוגן שבחוק הגנת הדייר. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט העליון, בטענה כי יש לפרש את החלטת הערכאה הנמוכה יותר בצמצום. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה, והסכים עם הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט המחוזי במתן הסעד ההוגן, במיוחד נוכח נסיבותיו הקשות של המשיב והיעדר הפרות חמורות או בוטות. ההחלטה, שאינה מהווה פתרון קבע, מאפשרת למשיבה להישאר בדירה בתנאי שתשלם 5,000 ₪ בתוך 30 יום ותעמוד בהתחייבויותיה החוקיות. אם הפרות כלשהן יימשכו, המבקשים יוכלו לעתור מחדש לפינוי, ובתי המשפט ישקלו מחדש את העניין. בהתחשב בנסיבות הפרטניות ובהיעדר זכות חוקתית לפגיעה בקניין, לא ראה השופט עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובכך דחה את בקשת רשות הערעור.