בשג"צ 1315/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ערעור על החלטה בדבר תשלום אגרות בגין עתירה. המערערים טענו כי המשיבים הפלילו את בנם שלא כדין ומבקשים פטור מוחלט מתשלום האגרה בגין עתירתם על בסיס מצבם הכלכלי וסיכויי עניינם. הרשם הנכבד קבע כי אין להעניק להם פטור מלא בשל התנהלותם בריבוי הליכים, אך הפחית את האגרה כאקט של הקלה. המערערים ערערו על החלטה זו, חזרו על קשייהם הכלכליים ועל סיכוייהם, והוסיפו כי בידיהם ראיות חדשות. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי החלטת הרשם הנכבד סבירה ומאוזנת. פסק הדין מדגיש את הצורך לאזן בין זכותו של האזרח לגשת לערכאות לבין האינטרסים של מערכת המשפט במניעת הליכי סרק. מאחר שהמערערים הגישו עתירות רבות שלא צלחו באותו נושא, קבע בית המשפט כי אין הצדקה לפטור מלא מהאגרה. עם זאת, מתוך הכרה בקשייתם הכלכלית של המערערים, אישר בית המשפט את שכר הטרחה המופחת בסך 1,000 ₪. פסק הדין מדגיש כי שיקול הדעת של בית המשפט במתן פטור מאגרה נועד להבטיח כי אילוצים כספיים לא יפגעו בגישה לצדק, תוך שמירה מפני התדיינות קנטרנית. במקרה דנן קבע בית המשפט כי עתירותיהם החוזרות ונשנות של המערערים, ללא הצלחה נראית לעין, אינן מצדיקות פטור מלא מאגרה, אך המצוקה הכלכלית ראויה להקלה מסוימת. לפיכך, הערעור על פטור מלא נדחה, והחלטת האגרה המופחתת התקבלה.