תלה"מ 46560-04-17

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות והאזנה לשני הצדדים, קיבל השופט באופן חלקי את הטענה. ראשית, השופטת קבעה כי על הנתבעת להשיב לתובע סכומים מסוימים שמקורם בהפקדות שכרו של התובע לחשבון המשותף לאחר מועד הפירוק, ומשיכות מהחשבון המשותף שלא ניתן להצדיקן כמיועדות לצרכי המשפחה. שנית, הנתבעת חויבה להשיב מחצית מהתשלומים ששילמה לאמה ולאחותה, למעט סך של 25,000 ₪ עליהם ידעה התובעת והוסכם עליה. שלישית, באשר לחובות המשותפים, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 27,394 ₪ לצורך הסדרת החובות ששילמה התובעת בשם שני הצדדים. רביעית, השופטת הסכימה עם הערכת המומחה בדבר איזון הזכויות הכספיות והחברתיות בין הצדדים, ואימצה את החלופה הראשונה של תשלום חד פעמי, המחייב את התובע לשלם לנתבע 43,446 ₪. חמישית, בית המשפט קבע כי אין להוציא את כספי הפיצויים שקיבלה הנתבעת מהנכסים המשותפים והורה לנתבעת להשיב לתובעת 25,000 ₪, המהווים מחצית משווי המטלטלין שנותרו ברשותה לאחר הפירוד. לבסוף, השופט קבע כי שני הצדדים חלקו את החובות המשותפים שנצברו במהלך השותפות, בסך 240,000 ₪, והורה לשני הצדדים לשאת בהם באופן שווה. בנוסף, אישר השופט את חוות הדעת של האקטואר ונתן לה תוקף משפטי, ונעתר לבקשת התובע להוצאות סבירות, תוך שהוא קובע את הסכום על 6,500 ₪ שישולם על ידי הנתבעת. השופט הגיע למסקנה כי ניתן לאכוף את ההחלטות באמצעות ההוצאה לפועל, והתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.