ס"ע 19272-01-21

תקציר

התובע, מפקח וטרינרי שהועסק על ידי העירייה הנתבעת, טען כי הוא זכאי לתוספת דמי נסיעה מעבר למה שקיבל במהלך עבודתו. התובע טען כי הוא נדרש להשתמש ברכב פרטי או במונית כדי להגיע לעבודה בשעות בהן התחבורה הציבורית אינה זמינה, ולכן יש לפצות אותו בשיעור המקסימלי הקבוע בחוקת העבודה. הנתבעת שילמה לתובע דמי נסיעה חודשיים בסכום השווה לעלות כרטיס "חודשי חינם" בקו נסיעה מוזל הפועל בין מקום מגוריו של התובע למקום עבודתו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע לא סיפק כל הוכחה, ולו לא אומדן, לעלות נסיעתו בפועל בתקופות הנדונות. בנוסף, ציין בית הדין כי טענת התובע כי איימו עליו בפיטורים אם ימשיך לדרוש שיפוי גבוה יותר אינה נתמכת בראיות כלשהן. לפיכך, התביעה לתוספת דמי נסיעה נדחתה. עם זאת, בהתחשב במהות התביעה ובעובדה שמדובר בתביעה לזכויות סוציאליות, קבע בית המשפט כי על הנתבע לשאת בהוצאות ההליך המשפטי והורה לתובע לשלם לנתבע סך של 1,500 ₪.