ת"א 8208/06

תקציר

התובעים, הוריהם וילדם (התובע מס' 1), האשימו את הנתבעת, נותנת שירותים רפואיים, ברשלנות רפואית שגרמה ללידת הילד עם מום. אמה של התובעת (התובעת מס' 2) טופלה על ידי ד"ר בראון, אשר לטענת התובעים לא ערך בדיקות מספיקות במהלך ההיריון כדי לאתר את המומים של הילד ולא יידע את האם על בדיקות מקיפות יותר שהיו יכולות לאתר אותם. עוד טענו התובעות כי לו היו יודעות על המומים, היו מפסיקות את ההיריון. הנתבעת טענה כי מעשיהן תאמו את הפרקטיקה הרפואית המקובלת באותה עת, וכי הבדיקות הבסיסיות שנערכו מספיקות לרוב הנשים ההרות. בית המשפט פסק לטובת התובעים. בית המשפט קבע, כי על רופאי הנתבעת מוטלת החובה ליידע את התובעת מס' 2 בדבר האפשרות לבצע בדיקת אולטרסאונד מורחבת, אשר הייתה יכולה לאתר את המומים בעובר, והם לא עשו כן. מהראיות עולה כי בדיקה כזו לא הייתה חלק מהפרקטיקה הרפואית המקובלת באותה עת, והנתבעים לא הצליחו להוכיח כי הודיעו לתובעים על האופציה. כמו כן, בית המשפט קבע כי לתובעת קמה עילת תביעה בגין הולדה שלא כדין, בהתבסס על הטענה כי מטופלת סבירה הייתה בוחרת להפסיק את ההיריון אילו ידעה על המומים. הנכות האורתופדית של הילד נאמדה ב-50%, והנכות הנפשית ב-5%. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 1,436,169 ₪, מתוכם 400,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, 871,169 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידית, 150,000 ₪ בגין עזרה לזולת, 5,000 ₪ בגין הוצאות ניידות בעבר ו-10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות עתידיות. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין. תביעות ההורים (התובעים מס' 2 ו-3) נדחו.