ע"א 7703/10

תקציר

במקרה הנוגע לפיצוי לעסקים שנפגעו מההתנתקות, הגיע בית המשפט למסקנה כי בעוד שמנגנוני הפיצוי הקיימים בחוק יישום תכנית ההתנתקות מספקים בדרך כלל, יחידים רשאים לתבוע פיצוי נוסף באמצעות הדין הכללי אם הם סבורים שזכויותיהם החוקתיות נפגעו. טענתם העיקרית של המערערים הייתה להכרה בעילת תביעה חוקתית עצמאית בשל נזקי רכוש מההתנתקות, גם כאשר לא נטען להתנהגות בלתי הולמת מצד המדינה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסדרי הפיצוי הקיימים הם הוגנים ומלאים, תוך הדגשת מנגנוני חקיקה ושיפוט לטיפול במקרים חריגים. בית המשפט ציין כי יש להתייחס בזהירות להכרה בעוולה חוקתית ללא אשמה, שכן היא עלולה להרתיע מפני פעולות שלטוניות מועילות ולהוביל להשלכות משמעותיות על משאבי הציבור. בית המשפט התייחס לתקדימים ולעקרונות משפטיים מהמשפט הצרפתי והגרמני, המאפשרים פיצוי על נטל מופרז מפעולות שלטוניות חוקיות, אם כי תוך התמקדות באשמה במדינות המשפט המקובל. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעורים בקובעו כי מנגנוני הפיצוי מספקים סעד הולם, והכיר בכך שהטלת אחריות ללא אשם צריכה להתרחש רק במקרים חריגים שבהם קיים ליקוי משמעותי בהגנה על זכויות חוקתיות, שלא היה קיים כאן. למרות שהמערערים העלו ליקויים פוטנציאליים בפיצוי הפרט על פי החוק, הם לא הוכיחו פגמים מהותיים במסגרתו. משכך, נדחו ערעוריהם, בטענה כי הפיצוי המחושב היה צודק ומידתי, בהתחשב בהוראות החקיקה המיוחדות הקיימות לתרחישים כאלה. בית המשפט ציין כי שיקולי צדק יכולים להצדיק פיצוי ללא אשם בנסיבות חריגות, אך אלה אינם ישימים במקרה זה בשל הפיצוי החקיקתי המובנה הקיים.