סע"ש 155-01-23

תקציר

בס"ד **ניתוח פסק דין – סע"ש 155-01-23 (ת"א-יפו) עומר עבדאללה אדם נ' ע. רעד בע"מ ואח'** **תאריך פסק הדין:** 25 בדצמבר 2025 **בית הדין:** בית הדין האזורי לעבודה תל אביב-יפו **מבוא** פסק דין זה עוסק בתביעת עובד, מבקש מקלט מסודן, שעבד כ-11 שנים בפינוי אשפה וגזם, נגד מספר חברות קבלניות וגורמים נוספים, ובוחן סוגיות מורכבות של אחריות מעסיקים, הרמת מסך, מהות ההתקשרות בין מעסיק למזמין שירות, ואף טענות בנוגע לתלושי שכר פיקטיביים. **העובדות הרלוונטיות (לפי פסק הדין)** * התובע הועסק כ-11 שנים (1.1.2012-30.12.2022) בפינוי אשפה, בעיקר בחצרי הנתבעת 4 ("מפעת"), חברה המספקת שירותים מוניציפליים. * התובע טען כי הועסק באמצעות הנתבעות 1 ("רעד") ו-3 ("חקלאות קלנסווה"), חברות קבלניות, וכי יש להכיר בכלל הנתבעים כמעסיקיו במשותף. * במקור נכללה בתביעה גם עיריית טירה, אך התביעה נגדה נמחקה. * התובע טען להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע 2 ("עומר רעד") לחברות הקבלניות, בהיותו הגורם הכלכלי האמיתי. * לאחר הגשת התביעה, התקיימו מספר דיוני הוכחות והליכים נוספים, לרבות הגשת ראיות חדשות. * התובע ויתר על טענותיו הנוגעות לתחולת צו ההרחבה בענף הניקיון. **הכרעת בית הדין – עקרונות משפטיים וחידושים** **1. אחריות מפעת להעסקת התובע – מהות ההתקשרות: קבלנות שירות לעומת קבלנות כוח אדם** * **עיקרון משפטי:** אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין היא הבחנה בין "קבלנות כוח אדם" לבין "קבלנות שירות" (מיקור חוץ של פונקציות). חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, מחיל אחריות על מזמין השירות (במקרה זה, מפעת) כלפי עובדי קבלן כוח האדם, בעיקר לאחר 9 חודשים. * **יישום וחידוש:** בית הדין בחן לעומק את הסכם ההתקשרות בין מפעת לבין רעד, את עדות הנתבע (מר רעד) ואת עדות עד מפעת (מר ינקו). בית הדין קבע כי ההסכם נשא **סממנים של אספקת כוח אדם** ולא מיקור חוץ של פונקציה שלמה. * **נימוקים מרכזיים:** * הצהרת רעד בהסכם כי היא בעלת רישיון קבלן כוח אדם. * התחייבות רעד לספק עובדים, לדווח על זהותם ומיקומם בבוקר כל יום עבודה, ולהחליף עובדים. * קביעת התמורה על בסיס יום עבודה של עובד, ולא על בסיס תפוקה. * עדות מר רעד כי תפקידו היה לספק עובדים לכל משאית, וכי החברה אינה מתמחה אלא בפינוי בלבד ("אנשים שמפנים את הפחים"). * עדות מר ינקו (מפעת) כי משאית הפינוי שייכת למפעת, וכן טיפול עובד מפעת (מר חסן איברהים) בעובדים בשטח (למרות שטען שאינו "מנהל" אותם). * בית הדין דחה את הניסיון של מפעת לפצל באופן מלאכותי את פעולת ריקון הפחים מ"אקט השינוע", במיוחד כאשר משאיות האיסוף היו של מפעת. * **קביעת בית הדין:** על בסיס האמור, נקבע כי רעד שימשה בפועל כקבלן כוח אדם, ולכן מפעת נושאת באחריות כלפי התובע כמעסיקה במשותף, החל מתום 9 חודשי העסקתו הראשונים, בהתאם לסעיף 12א לחוק העסקת עובדים. **2. אחריות מפעת כלפי חקלאות קלנסווה** * **האתגר:** התובע קיבל תלושי שכר מחקלאות קלנסווה משנת 2019, בעוד מפעת טענה כי אינה מכירה חברה זו. * **יישום וחידוש:** בית הדין נדרש לקבוע את אחריות מפעת גם לתקופה זו, למרות הכחשתה. * **נימוקים מרכזיים:** * **זהות/קירבה בין רעד לחקלאות קלנסווה:** בנו של הנתבע (מר רעד) היה הבעלים של חקלאות קלנסווה, החברות רשומות באותו מען, טופלו על ידי אותו רואה חשבון, ויתק נצבר "אופס" במעבר ביניהן. * **הסתמכות מפעת על דיווחי קבלן המשנה:** מר ינקו (מפעת) העיד כי החברה לא ערכה רישום שעות עבודה של העובדים והסתמכה על דיווחי הקבלן בלבד, ולא בדקה את תשלום זכויות העובדים. * **המשכיות העסקה:** התובע טען לרציפות העסקה, והראיות (כגון תלושי שכר זהים מבחינת צבירת חופשה) תומכות בכך שחקלאות קלנסווה "נכנסה בנעליה" של רעד. * **קביעת בית הדין:** לאור הקרבה המהותית בין רעד לחקלאות קלנסווה, והעובדה שמפעת לא פיקחה כראוי על קבלני המשנה שלה, נקבע כי מפעת תיחשב כמעסיקתו של התובע אף בתקופה זו, במשותף עם חקלאות קלנסווה. **3. הרמת מסך ההתאגדות נגד הנתבע 2 (עומר רעד)** * **עיקרון משפטי:** הרמת מסך היא סעד קיצוני הניתן במקרים חריגים של שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. * **יישום:** בית הדין דחה את בקשת התובע להרים את מסך ההתאגדות נגד הנתבע 2. * **נימוקים מרכזיים:** * התובע לא הוכיח שימוש לרעה במסך ההתאגדות, כגון התחמקות מנושים, ריקון נכסים, או ערבוב נכסים. * למרות דמיון בין החברות, לא הוכח כי הנתבע היה בעל מניות בחקלאות קלנסווה או שפעל בה כ"רוח חיה" באופן המצדיק הרמת מסך. * בעלות על מניות בלבד, ואף תשלום שכר חסר, אינם מצדיקים הרמת מסך כשלעצמם. * **קביעת בית הדין:** התביעה נגד הנתבע 2 נדחתה. האחריות לתשלום זכויות התובע הוטלה על החברות הקבלניות (רעד, חקלאות קלנסווה) ועל מפעת. **4. תלושי שכר פיקטיביים וגובה השכר** * **עיקרון משפטי:** תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה, אך ניתן לסתור אותם בראיות נוספות. במקרה של אי-מסירת הודעה לעובד, הנטל להוכיח את תנאי העסקתו מוטל על המעסיק. * **יישום וחידוש:** בית הדין קיבל את טענת התובע כי תלושי השכר היו פיקטיביים. * **נימוקים מרכזיים:** * **מעטפות ותשלום במזומן:** התובע טען באופן עקבי כי קיבל שכר במזומן במעטפות מעבר לסכום הרשום בתלושים. אף שהמעטפות עצמן לא הראו בבירור את תוכנן, גרסת התובע לא נסתרה. * **תמוהות במבנה התלושים:** התלושים כללו רכיבים לא מוסברים ("אשל עובדים זרים", "שכר דירה", "ביטוח רפואי"). עדות הנתבע (מר רעד) בנוגע לרכיבים אלו הייתה מתחמקת ולא ברורה. * **רישומים לא אמינים:** רישומים בנוגע לחגים, פדיון חופשה, ותיאום בין פדיון חופשה לניצול היעדרויות העלו תמיהות רבות. * **אי-מסירת הודעה לעובד:** הנתבעות לא הוכיחו כי נמסרה הודעה כדין על תנאי העסקה, מה שהעביר את נטל ההוכחה אליהן בנוגע לגובה השכר. * **קביעת בית הדין:** התקבלה גרסת התובע כי שכרו הבסיסי עמד על 7,500 ₪ לחודש. התלושים לא שיקפו את מלוא שכרו. **5. פנסיה, פיקדון עובדים זרים, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים** * **עיקרון משפטי:** חישוב זכויות העובד נעשה בהתאם לחוקים הרלוונטיים (חוק פנסיה, חוק עובדים זרים, חוק חופשה שנתית, חוק דמי הבראה, חוק דמי חגים) ובהתאם להוכחות שהוצגו. * **יישום:** * **פנסיה ופיקדון עובדים זרים:** חושבו בהתאם לשכר שנקבע (7,500 ₪) ולשיעורי ההפקדה הרלוונטיים לתקופות השונות. נקבע כי גם אם התובע קיבל תעודת זהות, הדבר אינו שולל את זכאותו לפיקדון אם לא בוצעו הפקדות בזמן אמת. * **פדיון חופשה:** התקבל במלואו לפי טענת התובע (42 ימי חופשה), מכיוון שהנתבעות לא הציגו פנקס חופשה ולא הוכיחו את ניצול הימים. * **דמי הבראה:** חושבו בהתאם לוותק העובד ולשיעורים הקבועים בחוק, תוך ניכוי תקופת ההתיישנות. * **דמי חגים:** התקבלו בהתאם לתביעת התובע, לאחר שהנתבעות לא הוכיחו כי לא עבד בחגים אלו או כי שולמו לו תמורתם (בפרט לאור פקיעת תוקף תלושי השכר כראיה). **6. אי-מסירת הודעה לעובד ופיצוי מכוח חוק הגנת השכר** * **אי-מסירת הודעה:** התביעה בגין אי-מסירת הודעה לעובד נדחתה מחמת התיישנות, מכיוון שהחובה למסור הודעה היא בתוך 30 יום מתחילת העבודה. * **פיצוי מכוח חוק הגנת השכר (תלושים פיקטיביים):** התקבלה תביעה לפיצוי בסך 10,000 ₪, לאור קביעת בית הדין כי תלושי השכר היו פיקטיביים ולא שיקפו את השכר האמיתי, וכן לאור העובדה שלא נמסרו תלושים במשך חלק מהתקופה. **7. טענות קיזוז** * **קביעת בית הדין:** טענות הקיזוז של מפעת נדחו, שכן לא ניתן לקזז מהעובד שכר שקיבל "מחוץ לתלוש" (שכן מדובר בהתנהלות פסולה של המעסיק), וכן לא ניתן לקזז סכומים שנרשמו בתלושים פיקטיביים. **סיכום ההכרעה** בית הדין קיבל את התביעה ברובה, תוך הטלת אחריות על הנתבעות 1 (רעד), 3 (חקלאות קלנסווה) ו-4 (מפעת) לשלם לתובע סכומים משמעותיים, הכוללים הפקדות לפנסיה, פיקדון עובדים זרים, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין תלושים פיקטיביים. סך הזכויות שנפסקו עומד על 141,598 ₪, בתוספת הוצאות משפט. **הערות נוספות:** * פסק הדין מדגים את החשיבות של בחינה מהותית של מערכות יחסים חוזיות, מעבר לכינויים המשפטיים הפורמליים, במיוחד בהקשר של העסקת עובדים. * ההבחנה בין קבלנות כוח אדם לקבלנות שירות היא קריטית להטלת אחריות על מזמין השירות. * החשיבות של תיעוד נאות, לרבות מסירת הודעה לעובד, ניהול פנקס חופשה, והנפקת תלושי שכר אמיתיים, מודגשת שוב בפסק דין זה. * הפסיקה ממשיכה להדגיש את הסעד החריג של הרמת מסך, וקובעת כי לא די בחוסר תשלום זכויות בלבד כדי להצדיק שימוש בסעד זה.