רע"א 7152/94

תקציר

מפסק הדין עולה כי יש לקבל את הערעור ולדון בו מחדש על ידי בית המשפט המחוזי לגופו. הסיבה נעוצה בהיררכיה המשפטית בישראל, שבה ערכאה נמוכה יותר צריכה לדבוק בהחלטות של ערכאות גבוהות יותר. חריגתו של בית המשפט המחוזי מנורמה זו מוטלת בספק. זאת ועוד, בית המשפט העליון מדגיש כי אילוצים פרוצדורליים מונעים מהמערערת להציג את טענותיה בבית המשפט העליון עצמו. במקום זאת, הערכאה המתאימה לערעורה הייתה צריכה להיות בית המשפט המחוזי. בנוסף, בפסק הדין מודגש כי החלטות הדוחות בקשות למתן רשות להתגונן מפני תביעות בפסק דין מקוצר אינן מבססות ממצאים לגופו של מקרה. בית המשפט העליון מגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי, ובמיוחד החלטה של שופט יחיד, אינה מחייבת את בית המשפט העליון עצמו ומסמיכה אותו להאריך את מעצרו. במקרה ספציפי זה, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, והעניין מוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש לגופו. לבסוף, חובה על המשיב לשלם למערערת 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.