עמ"מ 4446/21

תקציר

המשיב הסתמך על החלטת בית המשפט המחוזי וטען כי אין עילה להתערב באישור צו המעצר. המשיב הוסיף וציין כי הסדרי המעצר המינהלי מעוגנים בחוק המעצרים ואושרו על ידי בית המשפט. עם זאת, טען עורך דינו של המערער כי המערער לא הובא בפני בית המשפט המחוזי לאישור צו המעצר בתוך 48 שעות, כנדרש בחוק. המדינה הסבירה כי פרק הזמן של 48 שעות מתחיל כאשר העצור נעצר פיזית ולא לפני כן. לטענת המדינה, המערער הובא לבית המשפט בתוך פרק הזמן הנדרש. ההגנה טענה מנגד כי טענת המדינה אינה נכונה וכי המערער עוכב שלא כדין במשך מספר שעות. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההקפדה על הסמכות החוקית למעצר ודחה את הרעיון ליצור חריגים ולו לחריגות קלות בזמן. עוד צוין כי יש לציין את מועד החתימה על צו המעצר על גבי הצו עצמו. יתר על כן, הדיון בבית המשפט המחוזי אמור להתחיל בתוך 48 שעות מחתימת הצו. בית המשפט בחן את ההחלטה לאשר את צו המעצר המנהלי ומצא כי בית המשפט המחוזי נקט בזהירות המתבקשת. החומר החסוי תמך בעמדת בית המשפט המחוזי כי נשקפת מהמערער סיכון משמעותי אם ישוחרר. לפיכך נדחה הערעור, אך תקופת המעצר הופחתה בשבעה ימים. כן התבקש המשיב לוודא כי במקרים דומים צו המעצר המנהלי ייחתם ויישמע בתוך פרק הזמן הנדרש בחוק. השופט סיים את דבריו בשבח הסנגור על העלאת הנושא החשוב.