ת"א 1392/02

תקציר

התובעת, ממשלת ירושלים תשמ"ה בע"מ, תבעה את הנתבעים לבסס את זכויותיה הבלעדיות בשתי חנויות. כמו כן ביקשה לבטל את חוזי המכר של החנויות שנחתמו בינה לבין הנתבעים, ולחילופין ביקשה פיצוי בסך 250 אלף דולר. הנתבעים לא התייצבו בבית המשפט, למעט הנתבעת מס' 2, ז. בכור ניהול ואחזקות בע"מ. השופטת פסקה לטובת התובעת והצהירה כי היא בעלת הזכויות בחנויות, וכי חוזי המכר עם הנתבעים בטלים ומבוטלים. גם הערות האזהרה הקשורות לחוזים אלה הורו להימחק. כמו כן, נדרשה התובעת לחתום על כל המסמכים הדרושים על מנת שרשויות המס יחזירו את התשלומים ששולמו בגין עסקאות אלה. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם את הוצאות המשפט של התובעת, בעוד שלא היה צו להוצאות בגין התובע והנתבעים מס' 4 ו-5 והודעות צד ג'. עוד ציין השופט כי ההחלטה יכלה להסתיים כאן, אך בחר להרחיב מעבר לכך לשם השלמות. העסקה כביכול בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1 יכולה להיחשב כ"עסקת בעלי עניין", אשר על פי חוק החברות דרשה אישורים מיוחדים בהיותה עסקה בין התובעת לבין נושא משרה בה, הנתבעת מס' 3 תרצה לין, בה היה לה עניין אישי. מאחר ואישורים אלה לא התקבלו, הייתה לתובעת הזכות לבטל את העסקה, דבר שעשתה באמצעות מכתבי עורך דינה והגשת התביעה. כתוצאה מכך, הייתה לתובעת הזכות לדרוש את החזרת הזכויות בחנות מהנתבעת מס' 1, ומאחר שהנתבעת מס' 1 כבר מכרה זכויות אלה לנתבעת מס' 2, גם זכויותיה של האחרונה היו חסרות תוקף. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת מס' 2 לא רכשה בתום לב את זכויות החנות ועל כן ביטלה את הודעות הצד השלישי ששלחו הנתבעים.