ת"א 22490-11-09

תקציר

התובעת, א.ק. אילן קור בע"מ, סיפקה שירותי אחזקת קירור לנתבעת, מכון התקנים הישראלי, במשך למעלה משני עשורים. מספר הסכמים נחתמו בין הצדדים במהלך השנים, כאשר ההסכם האחרון היה בשנת 2001. הסכם זה מתחדש באופן אוטומטי מדי שנה ויכול להסתיים על ידי כל אחד מהצדדים עם הודעה מתאימה. בשנת 2007 נחתם הסכם להתאמת כמויות הציוד, אשר הפחית את המחיר ששילם המכון לכל טון קירור והסדיר חלק מהתשלומים שטרם נפרעו. התובעת טענה כי הסכם זה התבסס על התחייבות המכון להעסיק את החברה למשך עשר שנים נוספות ומחל על חלק ניכר מחובות המכון כלפי התובעת. עם זאת, המכון הכחיש כל התחייבות כזו וטען כי ההסכם רק התאים את החוזה הקיים כך שישקף את הגידול בטונות הקירור והוזלת המחירים. התובע תבע את המכון בגין הפרת חוזה, ודרש פיצוי בגין הפרת ההבטחה לכאורה והשירותים שלא שולמו. בית המשפט בחן את ההסכם משנת 2007 ואת נסיבות סיומו, ולא מצא כל ראיה להתחייבות המכון להעסיק את התובע במשך עשור. לשונו הברורה של ההסכם, התנהלות הצדדים וההיגיון המסחרי תמכו כולם בגרסתו של המכון לאירועים. זאת ועוד, התנהגותה של התובעת בכך שהמשיכה לעבוד במשך שנתיים לאחר ההסכם משנת 2007, כמו גם התכתבויותיה עם המכון, הצביעו על כך שהייתה מודעת לכך שאין התחייבות ארוכת טווח. השופט הגיע למסקנה כי טענת התובע אינה מבוססת, שכן אין כל אינדיקציה לכך שהמכון הפר הסכמים כלשהם עם א.ק. אילן קור בע"מ. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.