עס"ק 72/09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב בקשת המדינה כי מורות אימהות, המועסקות ב-100% ממשרתן, יעבדו ב-90% תפוקה. קביעתו של בית המשפט היא כי הזכות לתוספת לאם היא כפולה. ראשית, היא מאפשרת לאימהות שהן מורות לקצר את שבוע העבודה שלהן ב-10% ללא הפחתה בשכר, כדי לטפל בילדיהן. שנית, היא מזכה אותם בתוספת כספית אם הם עובדים בתפוקה מלאה. בית המשפט מקבל את עמדת המדינה כי הזכות לקיצור שבוע העבודה היא הטבה בעין ולא צמצום היקף ההעסקה. לפיכך, דרישת המדינה לאפשר למורות לעבוד בתפוקה של 90% אינה מהווה הפרה, שכן היקף העבודה הקבוע שלהן נותר ללא שינוי ועומד על 100%. כמו כן, בית המשפט מפרש את התנהלות המדינה לאורך השנים, המאפשרת לרוב המורות לעבוד במלוא ההיקף ולקבל תוספת כספית של 10%, בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים. גמישותה של המדינה בעניין זה אינה מהווה ויתור על התנאי שהתוספת תלויה בצרכי המעסיק. פסק הדין מבהיר כי אין להבחין בין ארגוני המורים בכל הנוגע לתנאי הזכאות לתוספת האם. לבסוף, בית המשפט קובע כי הנחיותיה הנוכחיות של המדינה לאימהות המורות עולות בקנה אחד עם ההסכמים ואינן פוגעות בהיקף עבודתן הקבועה או בשכרם. לפיכך, ערעור המדינה מתקבל ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל.