ע"א 1695/92

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעת פינוי בנוגע לדירה הממוקמת ברחוב השלושה 22, בבעלות רשות הפיתוח, ואוכלסה במקור על ידי דייר מוגן שנפטר ללא ילדים. בתיק היו מעורבים שני מערערים; בתו ונכדתו של המנוח, שטענו כי הם דיירים מוגנים וערערו על החלטת בית משפט השלום לפינויים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת רשות הפיתוח המשיבה. בפסק הדין נאמר, כי בעוד המערערים התגוררו עם המנוחה, הייתה להם גם דירה נוספת למגוריהם, השייכת לבעלה של הבת, בה שהו זמן רב. מאחר שהנכדה, המערערת מס' 3, לא הצליחה להוכיח כי אין לה דירה אחרת ומאחר והייתה לה זכות להתגורר בדירת אביה החורג, היא לא יכלה להיחשב דיירת מוגנת לפי סעיף 20 לחוק הגנת הדייר. בית המשפט קבע כי נוכחותה המזדמנת של הנכדה בדירת המנוח כדי לסייע לו אינה מקנה לה זכויות דייר מוגנות, מה גם שהיה לה מקום מגורים אחר. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המשיב הצליח להוכיח כי לאחר מותו של המנוח פקעו זכויותיו בדירה וכי אף אדם אחר אינו זכאי להחזיק בנכס. לפיכך נדחה הערעור, ופסק הדין המקורי נותר על כנו. בנוסף, חויב המערער מס' 3 בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 5,000 ₪, כולל מיסים וריבית.