פר"ק 25921-09-10

תקציר

המחלוקת נסובה סביב ניסיונו של הנאמן להחזיק בחצריה של חברת קמעונאות אופנה, נו נים שופס (1994) בע"מ, המצויה כיום בצו הקפאת הליכים, וזכות הפינוי של המשכיר בגין אי תשלום דמי שכירות. בעוד הנאמן שואף להקפיא הליכים ולשמר את סניפי החברה כחיוניים לעסקיה, בעלת הבית, אבנת השכרות בע"מ, מממשת את זכותה החוקית לסיים את הסכם השכירות עקב הפרת החברה. שאלת המפתח היא האם על בית המשפט להתערב כדי לבטל את החלטת המשכיר למרות היעדר חקיקה רלוונטית. השופטת דנה בהרחבה בזכויותיהם של נושים ובעלי חוזים בהליכי חדלות פירעון, תוך הדגשת המגמה של הגבלת סמכויותיהם המוחלטות העלולות לפגוע באופן בלתי מידתי בנושים אחרים. לנושים מובטחים, למשל, סמכויותיהם מצומצמות לטובת גישה מאוזנת המבטיחה הגנה נאותה לכל הצדדים המעורבים. רציונל זה חל גם על גופים חזקים אחרים, לרבות רשויות מנהליות ומונופולים, ומחייב אותם לנהוג באיפוק ולהימנע מפעולות הגורמות נזק מיותר. בהכירו בכוחו המשמעותי של המשכיר במקרה זה ובמעמדם המועדף בדין, מסיק השופט כי יש מקום להתערב בנסיבות ספציפיות. מאחר שבעל הדירה אינו מוכיח אינטרס לגיטימי כלשהו שמשרת הפינוי, ונוכח הפגיעה המהותית שהוא יגרום לנושי החברה, השופט פוסק לטובת שמירת המצב הקיים, ובכך מאלץ את המשכיר לדחות את הפינוי. החלטה זו, המבוססת על עקרון תום הלב ונסיבות מקרה ספציפיות, אינה מפסיקה לקבוע כלל לגבי משכירים והסכמי שכירות במצבי חדלות פירעון. שני הצדדים מוזמנים לנהל דיאלוג ולהגיע להסכמה, כאשר השופט נמנע מלהוציא צו להוצאות.