ע"פ 3565/22

תקציר

הערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בתיק זה נדחה. בית משפט קמא מצא את עדותה של המתלוננת אמינה ביותר, ואין עילה לערכאת הערעור להתערב בממצאים אלה. למרות שבגרסת המתלוננת היו סתירות קלות, סוגיות אלו שכיחות בתיקי עבירות מין ואינן פוגעות באמינות. ליבת עדותה, ביחס למעשי המין האוראלי של המערער, נותרה עקבית. האופי הספונטני של חשיפת התלונה לחברתה ולאמה תומך אף הוא באמינותה של המתלוננת, והעדויות הקשורות לכך נמצאו קבילות. התבטאויותיו הבלתי עקביות והבלתי סבירות של המערער עצמו, במיוחד בכל הנוגע למריחת משחה על המתלוננת, מחזקות את אמינות טענותיה של המתלוננת בכך שהן מפגינות הודאה במגע בלתי הולם. טענת המערער בדבר מניעים כוזבים לטענות לא נתמכת. התבוננות בחקירתה של המתלוננת מחזקת את ההרשעה, שכן תיאוריה את המעשים היו עקביים ולא מאומנים. משכך, מגיע בית המשפט למסקנה כי הערעור לוקה בחסר. באשר לגזר הדין, נגזרו על המערער תשע שנות מאסר, שהן מתחת למינימום הקבוע בחוק בשל חומרתן של העבירות כלפי קטין. המערער לא הביע חרטה, וניסיונו לערער על גזר הדין לא צלח. ערכאת הערעור לא מצאה כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, והן השופטים י' אלרון והן ר' רונן הסכימו עם פסק דינו של השופט א' שטיין לדחות את הערעור.