בע"מ 1894/16

תקציר

בהחלטה משפטית זו התייחס בית המשפט לבקשת רשות ערעור, ובסופו של דבר החליט להיעתר לבקשה. מקרה זה עסק בשיקול האם המבקש יכול לכפות עקרונות משפטיים חדשים סביב שאלות משמעותיות בעלות עניין ציבורי, אך בית המשפט פקפק בקיומן של שאלות כאלה. למרות ספקנות זו, הבקשה אושרה, בעיקר בשל חוסר עקביות עם הפסיקה המקובלת בנוגע לפיצוי בגין ביטול רשות מקרקעין. בית המשפט חזר והדגיש כי פיצוי אינו ניתן בדרך כלל לאחר שלילת רישיון אלא אם שיקולי צדק מכתיבים זאת, כפי שניתן לראות בפרשת דיאמנשטיין. לפיכך, חישוב הפיצוי הבלתי עקבי של בית המשפט המחוזי נזקק לבחינה מחודשת, מה שגרם לבית המשפט העליון להציע לשלוח את התיק בחזרה לבחינה נוספת של השקעות וקביעת פיצוי ראויה. על אף שהמבקש העלה סוגיות אחרות הקשורות להחלטות בית המשפט המחוזי, אלה נחשבו ייחודיות למקרה ולא הצדיקו התערבות שיפוטית רחבה יותר. בית המשפט ציין את היתרונות הפוטנציאליים של פשרה, במיוחד בסכסוכים משפחתיים, אם כי הצעות כאלה נדחו כאן. לבסוף, פסק הדין הורה למשיבה לכסות את הוצאותיה המשפטיות של המבקשת, תוך שימת דגש על הקפדה על עקרונות הפסיקה בכיול מחדש של סכום הפיצוי. פסק הדין נתמך פה אחד על ידי השופטים חיות וברון, וההחלטה ניתנה באופן רשמי על ידי השופט נעם סולברג.