ת"א 59120-09-16

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה אזרחית בגין לשון הרע בגין שלושה פרסומים בפייסבוק של הנתבע, כנגד התובע. הפרסום הראשון, משנת 2013, היה תגובה לפוסט של צד ג' שהזכיר את שמו הפרטי של התובע ורמז לאפשרות שהוא ייתלה. השנייה, מאוקטובר 2015, הייתה תגובה לתגובה אחרת על פוסט לא ידוע, ולא נקבה בשמות. הפרסום האחרון, פוסט שכתב הנאשם בדף הפייסבוק שלו בפברואר 2016, התייחס לשני מנהלים במפעל, אחד מהם חובש כיפה, והאשים אותם במעילה, התעמרות בעובדים ותכונות פוגעניות נוספות. תחילה משרטט השופט את המסגרת המשפטית ואת נטל ההוכחה המוטל על התובע. לאחר מכן, כל פרסום נבדק בנפרד. נמצא כי ההערה הראשונה, אף שהיא מתייחסת לתובע, אינה מהווה לשון הרע, שכן משמעותה מעורפלת, ולתובע לקח זמן רב לתבוע (שלוש שנים). אשר להערה השנייה, התביעה נדחית מחוסר ראיות. הפוסט השלישי, לעומת זאת, נחשב לשון הרע, שכן הוא מייחס לתובע עבירה פלילית ומשפיל אותו. לאחר מכן פונה השופט לבחון האם לנתבע קיימות הגנות כלשהן על פי החוק, ומוצא כי פעל בחוסר תום לב, שכן הפרסום לא היה אמת ולא נקט באמצעים סבירים לאימות אמיתותו. למרות זאת, השופט מוצא כי אין צורך לפסוק פיצוי כספי כלשהו, שכן הנתבע פעל באופן מיידי לתיקון הנזק שנגרם - הוא הסיר את הפוסט ופרסם שתי התנצלויות פומביות, אחת בפייסבוק ואחת בעיתונות המקומית, ופעולה זו נחשבת לפי הוראות סעיף 19(4) לחוק איסור לשון הרע. כמו כן, השופטת מקבלת את טענת הנתבע כי הושג הסכם פשרה בעל פה בין הצדדים, לפיו התביעה תימחק בתמורה לפרסום התנצלות. התובע לא הציג כל ראיה שתתמוך בטענתו כי הסדר הפשרה כלל פיצוי כספי כלשהו, ואילו הנתבע הכחיש טענה זו. לפיכך, השופטת מגיעה למסקנה כי יש לדחות את התביעה בהתאם להסכם פשרה זה, ומחליטה שלא לחייב את התובע בהוצאות המשפט של הנתבעת, לאור הפוסט המשמיץ שפורסם על ידי האחרונה.