עפ"ת 7974-09-11

תקציר

בפרשת ברלנד (המערער) נ' מדינת ישראל (מערער שכנגד), קבע בית המשפט לתעבורה בירושלים כי המערער עבר עבירת נהיגה בשכרות. המערער ערער על פסק הדין בטענה כי מכשיר ההנשמה ששימש כראיה אינו תקין, ואילו המדינה ערערה על גזר הדין. בית המשפט דחה את ערעורה של המערערת, בקובעו כי המכשיר פעל כראוי וכי הוראות היצרן קוימו. נפסק כי מסקנתו של בית משפט קמא התבססה על ראיות משכנעות. כמו כן, בעניין גזר הדין התקבל ערעורה הנגדי של המדינה. בית המשפט קיבל את הטענה כי לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתה בתקופת הפסילה המינימלית של שנתיים בגין עבירות נהיגה בשכרות. בהדגישו את האינטרס הציבורי ואת כוונת המחוקק העומדת מאחורי הענישה המחמירה בעבירות מסוג זה, קבע בית המשפט כי יש להחמיר את עונשו של המערער לפסילה בפועל של 18 חודשים, בהתחשב בכך שהמערער כבר ריצה עונש לא מבוטל של עבודות שירות. ההחלטה נועדה לשמור על איזון בין הנסיבות הפרטניות לבין האינטרס הציבורי במאבק בנהיגה בשכרות.