ע"א 2705/97

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בגין נזקים כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 21.2.97, בטענה בסך 2355 ₪, המהווים את ההפסד שאושר על ידי כלל חברה לביטוח. המחלוקת נסובה סביב שני נושאים עיקריים: האחריות לתאונה וגובה הנזקים. בית המשפט פסק לטובת התובע בסוגיית החבות, והגיע למסקנה כי גרסת הנתבע לאירועים פחות אמינה. גרסתה של התובעת הייתה כי היא יצאה לאחור מחניון כאשר רכבה נפגע מרכבו של הנתבע, שהתהפך אף הוא. הנתבע, לעומת זאת, טען כי נסע קדימה והתובע התנגש בו. בית המשפט ציין כי מעשיו של הנתבע לאחר התאונה, לרבות הצעה לתקן את רכבו של התובע והשתתפות בעלות התיקונים, מרמזים על הודאה באשמה. בהתייחסו לסוגיית הנזקים, העדיף בית המשפט את גרסת הנתבע בדבר היקף הנזק לרכבו של התובע. ראיות הנתבע, שנתמכו על ידי בעל מוסך אמין, מר חדוי דוד, שכנעו את בית המשפט כי הנזק מוגבל למגן הקדמי ולנורת האיתות השמאלית. עדותה של התובעת באשר להיקף הנזק הייתה פחות אמינה, במיוחד לאור העובדה שבדיקת רכבה על ידי המומחה מטעמה התרחשה למעלה מחודש לאחר התאונה. בית המשפט קבע את נזקי התאונה וחישב את הוצאות התיקון, כולל מע"מ, בסך 835 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה לתובע, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין, שחושבו ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. עוד ציין בית המשפט כי מקרה זה היה צריך להידון בבית המשפט לתביעות קטנות ולכן לא פסק לתובע את שכר הטרחה המינימלי המומלץ. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 23.7.98.