ע"א 64989-02-22

תקציר

הערעור התקבל בנימוק שאין להטיל על המערער אחריות לחובות ארנונה שנצברו לפני מאי 2015, שכן החוב הועבר על שמו בדיעבד. העירייה טענה כי המערער הוא הבעלים של הנכס הנדון ולכן חייב במיסים, אך השופט מצא כי לא הוכחה החזקתו של המערער בנכס לפני מאי 2015. זאת ועוד, הטענה כי המערערת לא התנגדה או ערערה על חיובי המס נדחתה, שכן מהראיות עולה כי הוגשה השגה בשנת 2016 וערעור נשלח באוגוסט 2016. השופט הגיע למסקנה כי לא ניתן לצפות מהמערער להתנגד או לערער בטרם יקבל הודעה אישית על החוב על שמו, דבר שקרה רק בינואר 2016. מאחר שכתב התביעה המתוקן ציין את התקופה נשוא התביעה כ-2008 עד 2015, ולא כלל את שנת 2015, התביעה נדחתה. עוד ציינה השופטת כי אין צורך לדון ביתר הטענות שהועלו, שכן התוצאה תישאר בעינה. משכך, הוחלט לקבל את הערעור, לדחות את התביעה ולהורות למשיב לכסות את הוצאות המערער בשתי הערכאות בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.