ת"א 69773-03-18

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת אדמה בנצרת, בבעלות מספר בני משפחה, בהם התובע והנתבעים. הנתבעים טענו כי חברה, בה היו בעלי המניות התובע, הנתבע 2 והנתבע 7, הייתה דייר מוגן במקרקעין משנת 1974, והציגו הסכמים והתנהלות שונים התומכים בטענה זו. הם ביקשו לדחות את התביעה בעילה של התיישנות או שיהוי בהגשה. התובעת, לעומת זאת, ערערה על אמיתותו ותוקפו של ההסכם משנת 1974 וטענה כי החברה שימשה רק צינור עבור האחים הפרטיים שניהלו את העסק המשפחתי. הם טענו כי לחברה אין זכויות דייר מוגן וכי יש לאפשר לתביעה להתקדם. בית המשפט הסכים עם התובעת, וציין כי טענת הנתבעים להתיישנות אינה עומדת בתנאים הנדרשים, שכן החזקת החברה במקרקעין החלה בשנת 1974, הרבה לאחר המועד הנדרש של 1945. זאת ועוד, טענת הנתבעים בדבר שיהוי בהגשה לא נחשבה חמורה דיה כדי להצדיק דחייה על הסף, שכן מדובר בצעד דרסטי הפוגע בזכות הגישה של התובע לערכאות. השופטת הדגישה כי טענות עובדתיות טעונות בירור ראייתי ועל כן נדחתה הבקשה לדחייה על הסף. עם זאת, השופט עודד את הצדדים לשקול גישור לפתרון הסכסוך המשפחתי ארוך השנים ביניהם.