ע"פ 545/88

תקציר

במקרה שלפנינו, הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של שוחד, זיוף, שימוש במסמך מזויף ושיבוש הליכי משפט. בית המשפט העליון סקר הרשעות אלה, תוך התמקדות בהוגנות ההליך הקמא ובהזדמנויות של המערער להתגונן. המערער, מפקח מקרקעין במינהל מקרקעי ישראל, הורשע בלקיחת שוחד מקבלן בשם יצחק כהן, שכן קיבל אדמות גן ללא תשלום בתמורה לפיקוח על עניינים מינהליים. ההרשעה התבססה על עדויות מהימנות של עדים ושיחות מוקלטות המעידות על ניסיונו של המערער לתאם סיפור הונאה. באישום נפרד בו היה מעורב מוסטפא עומריה, נחשד המערער תחילה בקבלת ארונות מטבח כשוחד. עם זאת, הוא זוכה מקבלת שוחד מחוסר ראיות מספיקות, אך הורשע בזיוף ובשימוש במסמך מזויף, שכן בית המשפט מצא כי המסמך שהוצג כראיה פוברק כדי להטעות את החוקרים. המערער טען, כי הרשעתו על יסוד תשתית עובדתית שונה מזו שנטען בתחילה שוללת ממנו הזדמנות הוגנת להתגונן. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי חרף היעדר אזהרה מפורשת בדבר התשתית העובדתית החלופית, ניתנה למערער הזדמנות סבירה לטעון הגנה במהלך ההליך. בית המשפט הגיע למסקנה כי התשתית הראייתית להרשעה בזיוף מבוססת היטב, שכן כל העבירות הקשורות זו בזו היו שלובות זו בזו ונדונו ביסודיות במהלך המשפט, מה שאפשר למערער לעסוק באופן מלא בהגנתו. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט העליון את ההרשעות המקוריות ודחה את הערעור, כאשר כל השופטים הסכימו על ההחלטה.