ת"א 7511/04

תקציר

השופט פסק לטובת בקשת הפינוי של התובעת כנגד הנתבעת, בהתבסס על הודאת הנתבע בשכירות משנה של הדירה השכורה – הפרה של הסכם השכירות, המהווה עילה לפינוי לפי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר. השופטת דחתה את טענת הנתבעת כי שכירות המשנה הייתה מאושרת על ידי בית המשפט לשכירות לפי סעיף 37 לחוק, שכן הנתבעת לא עמדה בדרישות החוק. באשר לבקשה לסעד מן הצדק, ניתחה השופטת את חומרת הפגיעה, את התנהלות הצדדים ואת אופיו של הנכס המושכר, והגיעה למסקנה כי הכף נוטה לכיוון שלילת סעד הוגן מהנתבע בשל ההפרה הקשה והבוטה של הסכם השכירות, שהביאה להתעשרות שלא כדין של השוכר. כמו כן, הדירה לא התאימה למגורי משפחת הנתבע, דבר המקטין מחומרת תוצאת הפינוי. השופט גם פסק לטובת בקשת התובע לפיצול סעדים, ואיפשר לתובע פיצוי כספי נוסף בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת החוזה. הנתבעים חויבו לפנות את המקום, לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪ + מע"מ.